מאירי על תענית כ״ב

1 אע"פ שדברים שבלב אינם דברים וגמר הדעת שאדם גומר בדעתו ליתן לעניים אינו נדר עד שיוציא בפה מ"מ מדת חסידים שכל שגמרו בלבם להיות לעניים לא תהא מחשבתם חוזרת לאחור אפילו היתה מחשבתם בטעות כל שנתיאשו מאותו דבר להיות לצדקה ראוי לקיימה אע"פ שאין חיוב בדבר וזהו שאמרו כאן מההיא שעתא אסחי דעתאי לצדקה:

2 המשנה השלישית על אלו מתריעים בכל מקום כונת המשנה לבאר הצרות שמתריעים בהם אף בשאר מקומות ואמר על צרות אלו שהוא מזכיר מתריעין בכל מקום ופירשו גדולי הרבנים שאם נראו בבבל מתריעים אף באספמיא ואיני יודע אם יאמרו כן בכל מקום שהשמועה מגעת לכאן בתוך התקופה שבשנוי התקופה האויר משתנה ואין לחוש בתקופה אחרת למאורעות שמתקופה אחרת וטעם זה ראוי לכלם חוץ מן החרב ונראה לי בו לשטתם דוקא עד מקום שהשנאה של אותם בני גייסות מגעת ובסתם הוא ממלכות למלכות וגדולי המפרשים פירשו בכל מקום ולאו דוקא סביבותיה ואף הם לא שערו הענין בכמה ונראה לי שסביבותיה הוא כמה דאת אמר בית שאן ובנותיה ר"ל כפרים קטנים שסביב העיר ובכל מקום פירושו אפילו במדינות גדולות כל שהם במחוז אחד וכן נתחדש אצלינו בדבריהם במשנה זו שהם מתריעים התרעה בלא תענית וכתבו שמשנתינו לדעת ר' עקיבא שאמר למעלה סביבותיה מתריעות ולא מתענות והקשו לעצמם ממה שאמרו מעשה שירדו בו וגזרו תענית ומה ענין תענית להתרעה עד ששברו את המשנה לומר רישא ר' עקיבא וסופא רבנן ולדעתי אין לנו לשבר את המשנה מן הסתם אלא שנראה לי בפירוש משנה זו במה שאמר בכל מקום שפירושו בכל סביבותיה ומתוך שאמר למעלה אותה העיר מתענה ומתרעת וסביבותיה מתענות ואין מתריעות אומר עכשו על כל אלו שמתריעין עליהן בכל מקום ר"ל בכל סביבותיה כך נראה לי לפרש המשנה וכל מקום האמור בה לאו דוקא וכן יראה לי בזו שאע"פ שלא הזכיר כאן תענית מתענין עליהן ופירושה מתריעין עליהן מוסף על התענית ומפני שהיא מהלכת והרי כלם כאותה העיר אבל אותה שלמעלה אינה מכה מהלכת ואין תענית אלא לצרת שכניהם או מיראה על העתיד ולא שתחשב בצרה שבאה אבל מכה מהלכת אצל סביבותיה צרה שבאה היא וכל התרעה סתם ר"ל שלא נאמר עמה ואין מתענים היא מלה כללית לתענית ולהתרעה אא"כ בשבת ובנין אב לכלם מה שאמר על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעים עליה מיד וזו ודאי אף תענית בכלל וכמו שאמרו בפרק ב' כשאמרו ז' לגשמים אבל על שאר צרות מתענים והולכים עד שיענו:

3 על השדפון פי' בתבואה ירקון בבני אדם ועל הארבה ועל החסיל בכל אלו מתענים עליהם אף במין אחד ואף בכל שהן ועל חיה רעה ועל החרב פי' על חיה רעה המשכלת בני אדם ועל החרב ר"ל על החיילות ההולכות להשחית ומעשה שירדו זקנים לירושלם לשוב לאחריהם וגזרו תענית על שנראה מלא תנור שדפון באשקלון כלומר שאירע שדפון במעט תבואה שאלו נטחנה ולשו קמח שלה לא היה בעיסה שלה אלא כמלא פי התנור למדנו שבכל שהו מתענים לאלו והוא הדין להתרעה ואף בפחות משיעור זה אלא מעשה שהיה כך היה וגדולי הרבנים חלקו בין שיעור זה לפחות ממנו ורוב מפרשים חולקים עליהם אלא שנראים לי דבריהם ממה שבגמרא דקדקו מלא פי תנור פת או מלא פי תנור תבואה שמלא פי תנור תבואה משמע כל חלל פי התנור עד שפתו העליונה והוא שיעור גדול אצל הסכלים ממלא פי תנור פת שמשמעו כמו שטחין ממנו בקרקע שכנגד פי התנור וכן שדקדקו בכסוי התנור אם שהוא מצומצם בפי התנור ונכנס בתוכו כמגופה בחבית או בדרא דריפתא דהדר ליה לתנורא כלומר בשיעור שיכול להדביק פת בעגול כל עובי פי התנור ואם כל שהוא דוקא מה להם לדקדק על זה ועוד גזרו תענית על שאכלו שני זאבים וכו' ור' יוסי אומר לא שאכלו אלא שנראו ואעפ"כ גזרו תענית והתרעה ובגמרא יתבאר הדין לשלוח חיות רעות אימתי מתענין עליהם:

4 זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא וכת"ק ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:

5 חיה רעה בזמן שמשולחת מתריעים עליה בזמן שאינה משולחת אין מתריעים עליה כיצד נראתה בעיר וביום אפילו לאדם אחד הרי היא משולחת בעיר בלילה ובשדה ביום וכ"ש בשדה בלילה אין זו משולחת נראתה בשדה ביום וראתה שני בני אדם ורצתה אחריהם או שלא ברחה מפניהם הרי זו משולחת ואם נראתה בשדה ביום והיתה סמוכה ליער אם ראתה שני בני אדם ורדפה אחריהם הרי זו משולחת אבל אם לא ברחה מפניהם אינה משולחת ואם היה ביער עצמו אפילו רדפה אחריהם אינה משולחת אא"כ טרפה שניהם ואכלה אחד מהם ואם אכלה שניהם אינה משלחת צירי רעב הוא שאחזוה והואיל ובמקומה היא עשויה היא להשביע את עצמה דירות ארעי שאלו הציידים עושים סמוך לשפת הים אפילו נראתה להם ביום וטרפה אינה משולחת אא"כ נכנסה לאיזה מקום שבבית הן בגג הן בעליה הן בתחתית ושתטרוף בבית איזה אדם אפילו תינוק שבעריסה בתלמוד המערב אמרו לא סוף דבר חיה רעה אלא אפילו בהמה רעה כבר היו שנים בישראל חמור נושך וממית שור נושך וממית:

6 חרב שאמרנו במשנה שמתענים עליו לא סוף דבר חרב שאינה של שלום כגון שבאין לכבוש ארצות או להעלות להם מס או לגזרת שמד אלא אפילו חרב של שלום כגון שנלחמו גוים עם גוים ובאה אחת מן הגייסות לעבור דרך גבולינו שנאמר וחרב לא תעבור בארצכם שכל בני גייסות הזיקן מצוי והניזקים שמין להם בהקפדה ובאין לידי קטטה:

7 חיה רעה שטרפה אדם שלם והקיאתו מת דרך בית הרעי ונגע אחד בבשרו טהור שמעכל הוא וכפרש בעלמא הוא נחשב אבל העצמות הנוגע בהן טמא שאינן בני עכול ואם לעסום אף בעצמות נחשב לעכול והנוגע בהם טהור ואין בזו חלוק בין כלב לשאר חיות שכל שהביאו מקום יציאתו עושה עכול ומ"מ כל שהטומאה עדיין במעיהם כל זמן שהבולעים חיים אינה מטמאה הא אם מתו הבולעים טומאה שבתוכם מטמאה בכלב כל ג' ימים ובשאר חיות כל יום הבליעה כמו שיתבאר במקומו:

8 המשנה הרביעית על אלו מתריעין בשבת וכו' כונת המשנה לבאר צרות שאף בשבת מרבים עליהם בתפלה וענין התרעה זו אינה בשופרות שאין שופר בשבת אלא התרעה בעננו ובתפלות גדולות על עיר שהקיפוה גוים והביאוה במצור וכן אם הקיפה נהר וספינה המטרפת בים ר' יוסי אומר לעזרה כלומר שאין מרבים בזעקה דרך קבוץ והמייה ר"ל צעקה אלא שמתפללין כל אחד לעצמו הוא ענין לעזרה ויש שפירשו לעזרה שצועקים לבני אדם לעזור להם אבל לא להרבות בזעקה של תפלה והלכה כחכמים ויש שפירשו על התרעה זו שהיא בשופר והתירו לתקוע בו על דבר זה אף בשבת ור' יוסי לא התיר בתקיעה אלא לקבץ את העם לילך ולעזור אבל לא לכונת צעקה ורבוי תפלה וראשון עקר ר' שמעון התימני אומר אף על הדבר מתריעים בשבת ולא הודו לו שאלו בגמרא לא הודו לו בשבת ושמעון התימני אף בשבת אמרה אבל בחול הודו לו או דלמא לא הודו לא אף בחול ושמעון התימני בחול קאמר ויש שואלים בה האיך תעלה על דעתינו שאף בחול לא הודו לו והרי משנה שלימה לפנינו וכן עיר שיש בה דבר או מפלת אותה העיר מתענה ומתרעת ופרשוה גדולי המפרשים דאסביבותיה קאמר וכמו שאמרו בה מתענות ולא מתריעות ולר' עקיבא מתריעות אבל לא מתענות ופירושה אף בחול לא הודו לו להתריע בסביבותיה ודלא כר' עקיבא או דלמא בחול מיהא הודו וכר' עקיבא והביאוה ממה שמצאו לו שהזכיר בה שבת ר"ל מתריעים על הדבר בשבת ולא חלקו עליו אלא בשבת הא בחול מתריעים כר' עקיבא והדר קאמר חנין בשם ר' עקיבא אין מתענים בשבת כלל הא בחול מתענים וכלה כר' עקיבא וא"כ אינה הלכה שהרי פסקנו כחכמים ואין גדולי המפרשים גורסים בדברי חנן אין מתריעים בדבר כל עקר שא"כ קשיא דר' עקיבא אדר' עקיבא אא"כ נאמר תרי תנאי ואליבא דר' עקיבא דמתניתין קמא לאו אכלה מתניתין קאי אלא דשמעיה לת"ק דקאמר דסביבותיה מתענות ואמר ליה אין לך בסביבותיה אלא התרעה כגון במפלת ובעיר שלא ירדו בה גשמים אבל דבר בעיר גופה לא איירי בה ר' עקיבא וקאמר ר' עקיבא השתא דעל הדבר כלל כלל אין מתריעם בהן שאין התרעה אלא בדבר שאינו מצוי ומיתה שכיחא ואין הדברים נראים דאע"ג דמיתה שכיחא דבר מיהא אינו מצוי ומחוורתא כדמעקרא:

9 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודינין שבאו עליה בגמרא כך הם:

10 יחיד שנרדף מפני גוים או מפני לסטים או מפני רוח רעה שבעתתו ובורח מצד שהוא מדמה שאדם רודפו וכ"ש רבים שנרדפו הרי הן בכלל אותם הנזכרים במשנתינו ומתריעים עליהם אף בשבת שאר צרות שלא הותר בהם להתענות בשבת אין הדברים אמורים אלא בתענית שבגזרת הצבור אבל אם רצה מי שיהיה להתענות אף בשבת מפני צרתם של אלו הרשות בידם וכן כל אותם שאמרו שאין סביבותיה מתענות אם רצו להתענות הרשות בידם:

11 וממוסרם של חכמים להקל בענינים אלו למי שצריך למעשה ידיו ולהזהירו שלא להחליש גופו שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמות עליו וכן הקלו במי שטבעיו חלושים והתענית קשה לו אמרו חכמים אמר הקב"ה נשמה שנתתי בך החייה ובמקום אחר י"א ב' אמרו אין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים:

12 המשנה החמשית על כל צרה שלא תבא על הצבור מתענים וכו' כונת המשנה לבאר שאין מתפללים על רוב הטובה ואע"פ שבני אדם קצין בה לצער גופם הואיל ובכללה היא תועלת והוא שאמר על כל צרה שלא תבא על הצבור מתענים ופי' שלא תבא שתבא אלא שהוא מכנה ואם אתה מפרש שלא תבא כלומר שקודם שתבא מתענים עליה שלא תבא זה אינו שאין מתענים עד שבאה ואמר לה על כל צרה הבאה מתענים חוץ מרוב גשמים מפני שהגשמים בכללם מועילים הם אע"פ שבני אדם קצים בה ומעשה שאמרו לחוני המעגל התפלל עלינו שירדו גשמים ואמר להם הכניסו תנורי פסחים שהיו עומדים בחצרות ומיטלטלים היו ושל חרס היו שלא ימוקו בגשמים שבטוח אני שירדו גשמים סמוך לתפלתי התפלל וכו' עד שעלו ישראל מירושלם להר הבית והניחו המקומות הנמוכים מרוב הגשמים אמרו לו כשם שהתפללת וכו' אמר להם צאו וראו אם נמחית אבן טועים כלומר אם הגיע המטר לאבן טועים והיא אבן גדולה שהיתה שם בהר גבוה ששם מכריזים את האבדה ואמר זה דרך גוזמא כלומר שלא יתפלל על שילכו אפילו אם הגיעה לראש ההרים ויש שפירשו אם נמוחה האבן והוא דרך גוזמא גם כן ובתלמוד המערב כשם שאי אפשר לאבן לימחות כך אי אפשר להתפלל על רוב גשמים צריך אתה לנדות שאע"פ שראוי להתפלל אין ראוי לצדיק להחזיק עצמו כל כך בטוח בתפלתו שיהא מדבר דרך גזירות:

13 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:

14 מה שאמרו במשנה שלא להתענות על רוב גשמים דוקא במקום שאין הזיקם מצוי כגון ארץ הרים וגבעות וארץ נגובה ויבשה בטבעה אבל כל שהוא טבעני כגון מחוז בבל והדומים לו מתריעות עליה מיד אמרו חכמים שבזמן שבית המקדש קיים בזמן שהיו גשמים מרובים היו אנשי משמר שולחים לאנשי מעמד תנו עיניכם לאחיכם שבגולה ר"ל להתענות ולהתפלל שלא יהיו בתיהם קבריהם ר"ל מחשש מפלת והוא הדין אם הזיקם מצוי לרקיבת הזרעים או באיזה ענין: